פסק-דין בתיק עמש"מ 52003-01-11

א.         בפניי ערעור על גזר-דינו של בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (בראשות אב
בית-הדין יוסף תלרז) מיום 9.1.2011 בתיק בד"מ 83/10 לפיו הורשע המשיב בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), (2), (3) ו-(6) של חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963, ונדון לאמצעי המשמעת הבאים:

            1.         נזיפה חמורה.

            2.         הפקעת משכורת קובעת שתנוכה מן המשיב ב-10 תשלומים שווים ורצופים.

             3.         העברה מתפקיד שמילא בבית הספר שבו בוצעו העבירות לבית ספר אחר באיזור הצפון.

            4.         פסילה למילוי תפקיד ניהולי לפרק זמן של חמש שנים מיום גזר הדין.

ב.         הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המשיב, יליד שנת 1962, הצטרף בשנת 1994 לשירות המדינה בתפקיד של מורה, ולאחר מכן בתפקיד של מורה בכיר, וזאת עד שהושעה מתפקידו בתאריך 11.12.2005.

כנגד המשיב הוגש בת.פ 3595/05, ביום 28.9.05, כתב אישום לבית משפט השלום בעכו בו נטען שבתאריך 23.2.2004, כאשר המשיב לימד בכיתה ח' בבית הספר בכפר פקיעין, ביקש תלמיד (קטין יליד 1990) לצאת לשירותים. הקטין ניגש אל המשיב ונגע בידו כדי להסב את תשומת ליבו לבקשתו, ואזי סטר המשיב לקטין על אוזנו השמאלית.

כתוצאה מן הסטירה חש הקטין כאבים באוזנו השמאלית ונגרם לו קרע בעור התוף משמאל. 

כתב האישום ייחס למשיב עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע לפי סעיף 368ב(א) של חוק העונשין, התשל"ז - 1977.

עקב האירוע הנ"ל נשלחה למשיב הודעת נציב שירות המדינה כי הוא מושעה מתפקידו מיום 11.12.05.

ג.          לאחר שמיעת ראיות בבית משפט השלום בעכו (בפני כב' השופט מ. אלטר) ניתנה ביום 27.4.09 הכרעת דין בה נקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שבתאריך 23.2.04 סטר המשיב למתלונן על אוזנו השמאלית וכתוצאה מכך נגרם קרע בעור התוף של אוזן שמאל של המתלונן, ולפיכך, הרשיע בית המשפט את המשיב בעבירה, כפי שיוחסה לו בכתב האישום.

בגזר הדין שניתן בתאריך 17.6.09 ציין בית משפט קמא שאין הוא רואה מקום להיעתר לבקשתו של המשיב להימנע מהרשעתו בקובעו שהאינטרס הציבורי מחייב את מיצוי הדין עם המשיב בדרך של הרשעתו.

המשיב נדון למאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים, חתימה על התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח, ותשלום פיצוי של 7,500 ש"ח לתלמיד-הקטין.

ד.         ערעורו של המשיב נדון בבית משפט זה בע"פ 2148-09-09. במסגרת זו גם הוזמן תסקיר שירות המבחן על מנת שתישקל טענת הסניגור, עורך הדין ח. בולוס, לפיה ראוי לבטל את הרשעתו של המשיב.

בפסק הדין מיום 1.7.2010 (בהרכב השופטים: ש. ברלינר, י. גריל, ר. פוקס) נקבע שדין הערעור להידחות. נקבע, בין היתר, שלא התקיים בענייננו אף אחד מן התנאים הנדרשים במצטבר לצורך הימנעות מהרשעה לפי הלכת כתב, וכי התקיפה שביצע המשיב בתלמיד בן ה - 13.5, שגם הביאה לקרע בעור התוף של אוזן שמאל, מהווה עבירה שהאינטרס הציבורי אינו מאפשר בנסיבות אלה לוותר על הרשעתו של הנאשם.

             עוד צויין בפסק-הדין, פיסקה כ"ג:

"כמו כן עמדנו על כך שלא ההרשעה עלולה לפגוע במערער אלא נסיבות המקרה, לרבות הנסיבות העולות מתוך גירסתו של המערער לאירוע, הגם שההרשעה על תילה עומדת. יחד עם זאת, ברור הוא שנסיבות אלה תצטרכנה להישקל בבוא העת בשלמותן על ידי הגורם המוסמך במשרד החינוך, ובמידת הצורך על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, אשר לנגד עיניהם יעמדו כלל נסיבות המקרה, וכן גם מכלול שאר השיקולים הצריכים לעניין על כל היבטיהם, ובכלל זה האמור בתסקיר קצין המבחן, הן ביחס לאירוע ונסיבות התרחשותו, והן ביחס לנסיבות האישיות של המערער. חזקה על הגורמים המחליטים שהם יביאו בחשבון את התמונה הכוללת בעניינו של המערער".